איך להיערך לעתיד עם קרן חירום ומינוף חכם – המדריך הפרקטי לזמן משבר
בעקבות ה-07 באוקטובר בעלי עסקים רבים איבדו ביום אחד את מקור פרנסתם, לפחות למשך מספר חודשים. שכירים רבים ביום אחד הוצאו לחל"ת, או פוטרו. מאות אלפים גוייסו למילואים בצו 8, מבלי שהייתה להם את ההזדמנות להיערך להמשך הפעלת העסק, גם כאשר אינם זמינים לכך. ברי המזל עוד נהנו מחבילת סיוע זעומה שסיפקה המדינה בדמות דמי אבטלה או מענק, אבל רבים האנשים שמסיבות כאלו ואחרות לא היו זכאים לחבילת הסיוע, וברגע, ביום אחד, פשוט נותרו ללא הכנסה כלל.
אין הרבה מצבים בחיים שקורה מצב קיצון כזה. למעשה, רובנו כנראה יוכלו לספור על כף יד אחת אירועים מסוג זה שהתרחשו ועוד יתרחשו במהלך חייהם. עם זאת, ההשפעה של מצב קיצון כזה עשויה להיות הרסנית מבחינה כלכלית, ולרבים יהיה קשה מאוד ויקח פרק זמן ארוך עד שיצליחו להתאושש מהחוויה הזו.
לא רק עכשיו
למרות שמצבים כאלו אינם קורים חדשות לבקרים, ואולי דווקא בגלל שהם לא ניתנים לניבוי, לדעתי, על כל אחד מאיתנו רובצת האחריות להיות מוכן לאירוע קיצוני שכזה, ואפילו לחמור ממנו. נפלה בחיקינו הזכות, לחוות אירוע משמעותי כל כך עם תמיכה של הסובבים ושל המדינה – מפני שכל המשק חווה את האירוע ככזה. אבל, אירועים כאלו יכולים להתרחש לכל אחד מאיתנו גם לבד, בלי שכל המשק שותף לטלטלה. לדוגמא, לא עלינו, חוויתם תאונת דרכים קשה, חליתם במחלה, נאלצתם לעבור למקום מגורים חדש ומרוחק בהפתעה וכו'.
לי באופן אישי יצא לחוות אירוע מסוג זה, באופן פרטי, לפני מספר שנים, כאשר נפצעתי בטיול שגרתי של שבת וכתוצאה מכך אושפזתי ורותקתי לכיסא גלגלים למשך מספר שבועות. בבת אחת, ללא הודעה מוקדמת נגדעה היכולת שלי להתפרנס. בבת אחד רותקתי לביתי, לביקורים תכופים בבתי חולים ולבדיקות. בזמנו הייתי שכירה, וגם היו לזכותי כ-14 ימי מחלה, אבל זה ממש לא מספיק למימון שכ"ד, הוצאות שוטפות, טיפולים, תרופות, נסיעות, וכו' במשך מספר חודשים.
אם לא אני לי מי לי?
אגלה לכם. במדינת ישראל, אנחנו משלמים דמי ביטוח לאומי שמבטח אותנו למקרה של אובדן כושר עבודה. אנחנו גם מבוטחים לאובדן כושר עבודה בפנסיה שאנחנו משלמים באופן שוטף. גם לחלקנו קיים ביטוח נפרד כזה, ביטוח אובדן כושר עבודה. כל המנויים לעיל תקפים מיד בקרות תאונת עבודה. אבל אם נפצעתם או נפגעתם שלא במהלך העבודה השוטפת שלכם, אתם תיהיו זכאים לאותם בטוחים שמניתי מקודם רק בחלוף 3 חודשים מיום הפגיעה. במרבית המקרים אומנם רטרואקטיבית, אבל בדרך כלל על הבית לא יסכים לחכות 3 חודשים לקבלת דמי השכירות שלו, אגב, גם הבנק לא מסכים לחכות עם פירעון המשכנתא – ואם תרצו להקפיא אותה, זה יעלה לכם סכום לא מבוטל.
אז לאחר שחקרתי לעומק את הנושא, והיה לי באמת הרבה מאוד זמן (זוכרים? הושבתתי למספר שבועות ורותקתי לביתי), הבנתי שאין מנוס ועליי לדאוג לשים בצד סכום כסף שיספיק למחייה של 3 חודשים לפחות.
3 חודשים, הם המפתח
איך נחשב אותו? הסכום שנותיר לעת צרה צריך לקחת בחשבון את ההוצאות המחייה הקבועות הממוצעות שלנו על פני 3 חודשים כמו שכ"ד (או משכנתא), הוצאות ביתית (חשמל, מים, ארנונה), הוצאות מזון בסיסיות (תלוי בגודל המשפחה) ואליו נוסיף 10% מרווח ביטחון. כן, זהו סכום לא מבוטל!
ואם מדובר בעסק? גם. צריך לדאוג לשמור בצד "פיקדון קיצון" שישתחרר מידית בעת הצורך ולוקח בחשבון את ההוצאות הקבועות של העסק (שלא ניתן להפטר מהן ביום אחד) למשך לפחות 3 חודשים. הוצאות אלו כוללות שכ"ד ל-3 חודשים, עלות שכר עבור חודש אחד של העובדים, החזר הלוואות למשך 3 חודשים, במידה וקיים אשראי מספקים יש לקחת בחשבון את גובה האשראי, ותקורות נוספות בהתאם לסוג העסק.
אני יודעת שהתוכן כאן אינו פשוט, ואין שום צפייה שהוא יקרה ביום אחד, אבל המשבר הנוכחי שם בפנינו מראה, והראה לנו כמה אנחנו חיים על הקצה, כמה אנחנו לא מוכנים לעת צרה, כמה אנחנו חיים על אשראי מיותר בשוטף (רק כי אנחנו לא יודעים להגיד לעצמנו לא, ולא כי אנחנו חייבים), אשר ברגעי חירום מהווה משקולת שמכבידה וגוררת אותנו מטה מטה לתחתית.
הגיע הזמן לשנות הרגלים!
התרגלנו כאן במדינה, לחיות במינוס, לקחת הלוואה כי זה "כאל". לחיות ממסגרת למסגרת בלי להבין את ההשלכות, ואנחנו לא אשמים, הבנקים, חברות האשראי, ושאר החנויות במשק דוחפים לנו את זה, דוחפים לנו הלוואות ורכישה בתשלומים. כשאנחנו רוכשים באמצעות כרטיס האשראי, איננו רוכשים עם הכסף שיש לנו, אלא עם מה שיהיה לנו. ואם לפתע זה נעצר, אז פתאום אין לנו מאיפה לשלם.
אני חושבת שזו תרבות רעה, כל משק בית / עסק צריך להבין את המשמעות של שימוש באשראי ולהגביל אותו למקרים שבאמת הוא נדרש, כגון: השקעה מבוקרת, גישור על מצוקה תזרימים חד פעמית וכו', לא כדרך בשגרה, לא עבור מותרות, ובטח ובטח ובטח לא לצריכה שוטפת! כי ברגע שמתרגלים למשהו, קשה מאוד להיפרד ממנו.
אז בנימת סיום, אני ממליצה בחום לכל אדם ובעל עסק, עכשיו, כחלק מאסטרטגית היציאה מהמשבר, למצוא את הדרך, ובכל חודש לחסוך סכום כסף מסויים, לבניית חוסן פיננסי לעתות משבר. ולתכנן בקפידה את אופן הקטנת המינוף השוטף שלכם (מינוסים, הלוואות חוץ בנקאיות, הלוואות לכל מטרה מבנקים וכו'). זהו תהליך שאורך מספר חודשים עד מספר שנים (תלוי בהיקפים וברמת ההכנסה) אולם בסופו החופש מדאגה כלכלית. ותאמינו לי, תחושה זו היא Priceless!
